לא תכננתי להיות "הלוחשת לדבורים".

למעשה, אם היו אומרים לי לפני שאעזוב משרה נחשקת בשוק ההון ואמצא את עצמי מתעסקת בדבש, שעוות דבורים ומיתוג, כנראה שהייתי צוחקת.

אחרי 22 שנות תל אביביות הרגשתי שאני כבר לא במקום הנכון לי, וחילחלה בי הרגשה שאי אפשר היה יותר להתעלם ממנה.

אז עזבתי את העבודה וככה זה התחיל, באמת.

התוכנית הייתה לקחת טיים אאוט. לנשום קצת. לחפש את עצמי כמו שאומרים, ואז הגיעה הקורונה והחליטה לעזור לי למצוא.

פתאום אני מובטלת, יוני העזר כנגדי הוצא לחל״ת, שני בנים מתוקים בבית, אנחנו גרים בתל אביב ושכר הדירה, משום מה, לא יצא לחל״ת יחד איתנו.

לקראת ראש השנה, באחד מסופי השבוע, היה לי רעיון- הדבש הנפלא והייחודי שאבא ועופר מייצרים. חשבתי לקחת אותו, לעצב לו לייבל, להכניס אותו למארזי גודי׳ס כי זה מה שהלך בקורונה, ולראות מה יקרה.

​

לא היה חזון לחמש שנים, לא מצגת משקיעים ולא ישבתי לכתוב את סיפור המותג.

היו דבש, ראש השנה, קורונה ושכר דירה.

ככה נולד Honey Hunter.

וכמו שקורה לפעמים כשמתחילים לגעת במשהו באמת, הבנתי שהדבש הוא רק הדלת. התחלתי להעמיק בעולם המופלא הזה שמתנהל לידנו בלי שאנחנו מקדישים לו יותר מדי מחשבה.

ואז עזבנו את העיר ומצאנו את עצמנו בפרדס חנה - כרכור, מוקפים באדמה וירוק והרבה פחות בטון, וכאן העסק שהתחיל במקרה הרגיש פתאום במקום הנכון.

​

בסופו של דבר, Honey Hunter לא נולד מחלום להקים מותג, הוא נולד דווקא ברגע שבו התוכנית שהייתה לי לחיים הפסיקה לעבוד.

ומתוך המקום הזה, בלי שהתכוונתי במיוחד, מצאתי דבש.